פסק-דין בתיק עש"א 355-01-09

נתוני רקע ועובדות

1.         המערערת הגישה ערעור זה על הודעת שומה מיום 22.10.08 שנשלחה אל המערערת ביום 17.11.08, ואשר מתייחסת להיטל השבחה שנדרש בגין חלקה של המערערת בחלקות 88 ו - 89 בגוש 11595 (להלן: "הנכס"). היטל ההשבחה בגובה 704,134.52 ש"ח נדרש לאור תוכנית כ/216 שאושרה ביום 26.12.08.

2.         ביום 13.07.11 הגישה המערערת את סיכומיה. עד לכתיבת שורות אלו המשיבה טרם הגישה את סיכומיה וזאת למרות התראות בעניין וכן למרות החלטתי מיום 23.11.11 לפיה  פס"ד יינתן בין אם יהיו בתיק סיכומי המשיבה ובין אם לאו.

3.         התיק הובא היום, עם שובי משבתון, לעיוני. סיכומי המשיבה טרם הוגשו. בהתאם להחלטתי מיום 23.11.11 הגיעה העת להענות לבקשת המבקשת וליתן פס"ד בתיק.

4.         הערעור הינו בשתי סוגיות משפטיות, האחת היא האם זכאית המשיבה לדרוש את תשלום היטל ההשבחה בגובה 704,134.52 ש"ח לאור העובדה כי בעבר, ביום 23.3.89, אישרה שאין חוב היטל השבחה בגין הנכס ומכאן שאין השבחה על פי התוכנית הנ"ל (ראה: נספח ב' להודעת הערעור). הטענה השנייה, והחלופית, היא שהעוררת אינה חייבת לשלם ריבית בגין התקופה מאז הטלת החיוב ועד 30 ימים שלאחר קבלת חוות הדעת של השמאית המכריעה שניתנה ביום 22.4.10 (חוות הדעת הייתה מוכנה מיום 30.11.09, אולם היא התעכבה מכוון שהמשיבה לא שילמה את חלקה בשכר טרחת השמאית, אלא באיחור רב, עד סמוך למועד בו שילמה המערערת את התשלום).

5.         בסוף שנות ה - 70 המערערת הוקמה ע"י מס' יזמי בנייה וזאת כדי שתהיה להם חברה אשר תספק להם בטון לבניינים הנבנים על ידם. אחת ממייסדות המערערת הייתה חברת מ. א. מ כהן חברה לבניין ולעבודות ציבוריות בע"מ (להלן: "חברת כהן"). במשך השנים רכשה חברת כהן חלקים נוספים של המערערת עד שבשנת 1977 רכשה את כל המניות ונעשתה הבעלים היחידים של המערערת. הנכס העיקרי של המערערת היה הנכס נשוא הדרישה הנ"ל.

6.         כל רכישותיה של חברת כהן במערערת נעשו בהתייחס לעובדה שאין חוב היטל השבחה בגין הנכס. ביום 28.11.06 ניפגש מנכ"ל המערערת עם קונה פוטנציאלי לנכס ועם מנכ"ל עיריית קריית אתא, במטרה לבדוק את כל החובות בגין הנכס לקראת מכירתו. מנכ"ל העירייה הפנה את מנכ"ל המערערת והקונה הפוטנציאלי לגזברית העירייה אשר עמה נוהל משא ומתן באשר לדרישות העירייה. בתחילת המו"מ דרישת העירייה הייתה גבוהה ביותר ועל כן נערכו מס' פגישות נוספות עם הגזברית, ובסופו של דבר התקבלה דרישה אשר שולמה במלואה. לטענת המערערת בשום שלב בדיונים ביניהם לא הזכירה הגזברית כי קיים היטל השבחה על הנכס. בכך למעשה, סבורה המערערת, התרשלה המשיבה ואף נהגה בחוסר תום לב.

7.         ביום 27.8.09 נחתם בין המערערת לבין חברת דניאלי בסביבה בע"מ (להלן: "החברה הרוכשת")  הסכם על פיו נמכר הנכס. על פי ההסכם כל החובות בגין הנכס חלים על המערערת. המערערת מכרה את הנכס במחיר אשר תמחר את העובדה כי על הנכס לא חלים היטל השבחה או חובות אחרים. אילו ידעה המערערת שעל הנכס יש חובות כאמור, לא הייתה מוכרת כלל את הנכס או שלא הייתה מוכרת אותו במחיר הנקוב.

8.         לאחר ביצוע עסקת המכירה, כאשר ביקשה המערערת מהמשיבה אישור לרשם המקרקעין על פי סעיף 324 לפקודות העיריות [נוסח משולב] (להלן: "הפקודה"), לצורך העברת הנכס לקונה, או על פי סעיף 10 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 (להלן: "התוספת השלישית"), לצורך העברת הנכס לחברה הרוכשת, הודיעה לפתע המשיבה כי יש חוב היטל השבחה בגובה 704,134.52 ש"ח (ראה: נספח א' להודעת הערעור) ועל המערערת לשלמו בטרם יינתן האישור. בחוסר ברירה, שילמה המערערת  את היטל ההשבחה  וזאת תחת מחאה. ומכאן הערעור שלפניי.

דיון

9.         לאחר שעיינתי בטענות ובמסמכים שהונחו לפני, סבורני כי יש ממש בטענות המערערת ועל כן החלטתי לקבל את הערעור במלאו. אבהיר מסקנתי.

המשיבה טענה כי האישור שניתן  ביום 23.3.89, לפיו אין חוב היטל השבחה בגין הנכס (ראה: נספח ב' להודעת הערעור - להלן : "האישור"), ניתן במועד בו לא היה "מימוש" על פי התוספת השלישית ולכן לא היה חוב. לטענתה רק מכר בתמורה וכיוצ"ב הינו מימוש על פי התוספת השלישית. ההליך בגינו ניתן האישור, הליך של איחוד וחלוקה, אינו מימוש המחייב תשלום היטל השבחה.

10.        לטענת המערערת הליך של איחוד וחלוקה הינו עסקה במקרקעין לכל דבר. לאור האמור, ההליך בגינו ניתן האישור, הינו העברה של מקרקעין שמהווה מימוש על פי התוספת לחוק. בהעדר התייחסות לטענות אלה, בהעדר סיכומי המשיבה. אני מקבל את טענותיה של המערערת.

11.        עוד טענה המערערת להתיישנות ושיהוי שכן לטענתה חלפה תקופה הארוכה מתקופת ההתיישנות של 7 שנים, וכן יש ויתור מפורש של המשיבה על החוב (האישור משנת 1989 והחשבון אותו ערכה הגזברית בשנת 2006). בנוסף יש גם שינוי לרעה במצב. על כן, כך לטענת המערערת, יש בדרישות המשיבה ויתור המהווה שיהוי.

שוב, בהעדר התייחסות לטענות אלה מצד המשיבה שלא הגישה כאמור את סיכומיה, הנני מקבל טענותיה אלה של המערערת. מאותו נימוק, הנני מקבל את גם טענת המערערת כי בהסתמכותה על האישור שינתה את מצבה לרעה. המערערת מכרה את הנכס במחיר אשר הביא בחשבון את העבודה כי על הנכס לא חל היטל השבחה או חובות אחרים. אילו המערערת הייתה יודעת שקיימים חובות על הנכס הייתה מתמחרת אותו שונה או לא מוכרת כלל.

12.        אשר על כן, לאור כל האמור, החלטתי לקבל את ערעורה של המערערת במלואו. הנני קובע בתוקף סמכות ביהמ"ש שלערעור כי בהתאם לסעיף 8 (ב) לחוק התכנון והבניה (תיקון מס' 18) התשמ"ו 1981, הנני מבטל את החיוב נשוא הדיון באופן שאין המערערת חייבת לשלם היטל השבחה על פי דרישות המשיבה.

מכיוון שהחיוב בהיטל השבחה שולם תחת מחאה, הנני מורה למשיבה להחזיר למערערת את מלוא הסכום ששולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד להחזר המלא בפועל.

כמו כן הנני מחייבה בהוצאות הערעור ובשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח כולל מע"מ.

הסכום יישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.